יום חמישי, 15 במרץ 2012

האשה שקולה לא נשמע


"אף אחד לא מקשיב לי, במשך 50 שנותי אני מדברת אל הקיר ואף אחד לא שומע".

עם המשפט הזה הגיעה אלי לקליניקה יפה, אישה בשנות החמישים שלה, לאחר שמחלת הסרטן התגלתה אצלה בפעם השניה, כשנה וחצי לאחר החלמתה בפעם הראשונה.
אנשים רבים המתמודדים עם מחלות קשות, ביניהן סרטן, בטוחים שכל הכלים וכל התשובות נמצאים בידי הרופאים ומתמסרים לידיהם, לפעמים ללא חקירה נוספת של "מה עוד אפשר לעשות? מה עוד אפשר לנסות?" (מתוך "הביצה שהתחפשה" מאת דן פגיס).
אך יש אנשים שמחפשים תשובות גם במקומות אחרים, ומבינים שמקורן של מחלות רבות הוא בעבר שלהם, באירועים שעברו במשך חייהם, שחלקם היו גם טראומטיים. אירועים כאלה יכולים להיות:
  • מוות של אדם קרוב או פרידה
  • הגירה לארץ אחרת
  • פיטורין מהעבודה.
  • וכן תאונה, פגיעה מינית ועוד.
אנשים אלה מבינים שהם צריכים לקחת אחריות על הטיפול בעצמם ולחפש תשובות נוספות מעבר ובנוסף לטיפול של הרופאים.
היא הגיעה לאחר שהחליטה שאינה יכולה לעמוד שוב בטיפולים הכימותרפיים, למרות מחאתם של בני המשפחה הקרובים. הם לא מקשיבים לה.
בחיפוש אחרי מרפא, קראה יפה את הספר "המסע" מאת ברנדון בייס, (הוצאת פראג) סיפור החלמתה הספונטנית של המחברת מגידול ענק שהיה בבטנה, הגיעה אלי, כמטפלת מוסמכת בתהליך.
בתהליכים שעשינו עלתה מצוקה גדולה של ילדה שגדלה בארץ אחרת והרגישה מאד דחויה ולא שייכת גם בתוך משפחתה, שבגיל הנעורים עלתה ארצה ללמוד במוסד חינוכי, שגם שם הרגישה עוינות מהצוות המחנך, לא הקשיבו לאמת שלה ואמרו עליה שהיא שקרנית.
התהליכים האלה שנעשים דרך דמיון מודרך ומגיעים לתודעה מאד עמוקה, הם עוקפי שכל, ובהם עולים זיכרונות מאד עמוקים, שאפילו איננו מודעים להם, אלה יכולים להיות גם זיכרונות מגיל הינקות, וגם הם מעלים כאב רב.
הזיכרונות האלה העלו חוסר אהבה מצד ההורים ובמיוחד מצד הסבתא, כך שעלתה משם זעקת בדיקות נוראה בגלל הניכור והמשפט שחזרה עליו פעמים רבות תוך כדי העבודה היה "לא שומעים אותי", וזה העלה כאב רב.
תוך כדי העבודה יכלה יפה לבטא את הכאב הזה במילים שאף פעם לא העזה להוציא מפיה, לומר "אני שונאת אותך" לאנשים הכי קרובים אליה, כי זה מה שהרגישה והפעם יכלה לתת למילים האלו ביטוי.
התהליך יוצר מצב שבו היא יכלה לפגוש (בדמיון כמובן) את האנשים שהכאיבו לה ולבטא מולם את הכאב הזה, את כל מה שלא יכלה לומר להם בעבר, לרוקן את הרגשות האלה עד הסוף, וגם לשמוע באזני דמיונה מה הם אמרו לה. מתוך ההבנה של הנפשות הפועלות יכלה גם להרגיש חמלה עליהם ומתוך החמלה גם יכלה לסלוח, ומתוך הסליחה יכול לבוא הריפוי.
יש חשיבות גדולה להוצאת המילים האלו בקול מהפה, כך הן יוצאות מן הגוף וכל הזמן שמילים האלו שמייצגות רגשות נמצאות בתוך הגוף מרעילות אותו. כך אנו מוציאים רעל מן הגוף.
היום מצבה של יפה הרבה יותר טוב, היא שלמה יותר עם עצמה, יש לה הקול שלה, היא מרגישה את השינוי הגדול שעברה בעקבות המחלה. המחלה כבר לא קיימת בגופה. היא עדיין מתמודדת עם כאבים שונים וממשיכה לחפש עוד פתרונות בתחום הרפואה המשלימה. אלי היא באה מפעם לפעם, כשהיא מרגישה שיש גודש רגשי והתהליכים אתה הם עמוקים מאד ומפרים.
אם גם אתם או מכריכם מתמודדים עם מחלת הסרטן ומוכנים לתת לעצמכם הזדמנות לרוקן ולנקות חוויות שאולי אפילו אינכם זוכרים, כדי לעזור לנפש שלכם לשתף פעולה עם הגוף בתהליך ההחלמה, וההתמודדות עם המחלה התקשרו אלי כדי שנוכל להתחיל בתהליך.

מחכה לכם ואשמח לעזור.
צביה רן טל. 08-9265129, 050-7617696.
או לכתוב לי למייל: zviaran@heal-la.co.il
http://www.heal-la.co.il
.

יום שלישי, 13 במרץ 2012

כשהסרטן חוזר


כשהסרטן חוזר

הי צביה מה שלומך? אני שוב עוברת טיפולים מקווה שהפעם אנצח.

את המייל הזה ראיתי הבוקר וליבי נרעד.

עדינה, אישה יקרה העוסקת במקצועות הרפואה, הגיעה אלי לפני כשנה כשהיא חולה בסרטן.
לאחר שאמה נפטרה מסרטן השחלות החליטה להסיר את שלה כאמצעי מניעה, אך בעת הניתוח התגלה הסרטן גם אצלה.

אלי הגיעה לאחר הניתוח ע"י הפניה של קרובת משפחה ששמעה את ההרצאה שלי בפני הצוות הרפואי במרפאה ברעות. ההרצאה עסקה בחלק של החוויות הרגשיות ביצירת מחלות ואיך אפשר בעזרת תהליכים רגשיים להתמודד אתן.

פגשתי אישה מיוחדת ואמיצה, כזו שמטפלת במשפחתה, באביה, עושה משמרות ארוכות במחלקה בה היא עובדת, ולאחר מכן עוד מדריכה עם נשים הרות.
עדינה הבינה שפרט לטיפול הרפואי המאד אגרסיבי שקיבלה, עליה לעשות דברים נוספים להחלמתה.
היא קיבלה דיאטה צמחונית, עשתה יוגה ודמיון מודרך ובאה לעבוד אתי על ריפוי החוויות הרגשיות שנבעו מהתנהגותה ומעברה לאורך השנים.

בעבודה שלנו באמצעות תהליך "המסע" עדינה הבינה את ההתנהגות המרצה שלה, את העמדת עבודתה ובני משפחה לפניה, כשהיא עומדת אחרונה בתור, ולפעמים לא מגיעה אל עצמה. חוויות של מילוי רצון האב המחמיר, ללא יכולת לבטא את רגשותיה או את התנגדותה או את המרי שלה על מה שנאלצה לעשות.
באמצעות העבודה שלנו היא שינתה את מקומה בתור הזה והעמידה את עצמה במקום חשוב, לפעמים גם ראשון. היא לקחה לעצמה חופשה ארוכה מהעבודה, עשתה דברים חשובים עבור עצמה, כפי שפירטתי למעלה, לקחה אחריות על הריפוי שלה.
במשך העבודה שלנו דיברנו גם על סיכויי ההחלמה שלה.
המונח שהרופאים מדברים עליו הוא נסיגה של המחלה (רמיסיה) או הרדמה של המחלה. אני ביקשתי ממנה לשקול אם היא יכולה להשתמש במילה "החלמה" במקום רמיסיה, והיא אמרה שעצם שינוי המילה גרם לה לחשוב ולהרגיש אחרת.
לאחר מספר פגישות נפרדנו בידידות רבה ובאופטימיות. סימני המחלה נעלמו, היא הרגישה מצוין, חזרה לעבודה (מופחתת כמובן) ואפילו לקחה שיעורי שחיה.
הייתי מאד גאה בה ותמיד השתמשתי בדוגמה שלה לדרך נכונה להתמודדות עם סרטן.
ואז, באה הפתעה מוחלטת עם המייל שקיבלתי. לא התאפקתי והתקשרתי אליה. כמובן ששאלתי לשלומה והיא סיפרה לי שלאחר השוק הראשון החליטה לקחת את הטיפול ברצינות ולהתמודד בהצלחה גם הפעם.
שאלתי אותה: "האם את מרגישה שחזרת לדפוסים הישנים? האם התחלת לזייף?
וכמצופה, היא חזרה לעבוד יותר מדי, בנה שחוזה השכירות שלו הסתיים בא עם משפחתו לגור לחודשיים שהפכו לחצי שנה, מבלי שתוכל לעשות דבר.
מאד עצוב איך אנחנו נופלים למלכודות שכבר היינו בהן ולמדנו להיזהר מהן ובכל זאת אנחנו מועדים.
לגבי עדינה, אני מאמינה מאד שהפעם, כשהיא תחלים, היא תפנים לתמיד את השיעורים.
אם גם אתם חולים בפעם הראשונה או השניה, או מכירים אנשים כאלה, צרו אתי קשר טלפוני לשיחה ראשונית ללא תשלום ונראה איך אפשר יהיה לעבוד ביחד כדי לעזור לכם להתמודד עם המחלה.

צביה רן
מלווה ומעצימה מתמודדים עם סרטן
08-9265129, 050-7617696