יום שלישי, 13 במרץ 2012

כשהסרטן חוזר


כשהסרטן חוזר

הי צביה מה שלומך? אני שוב עוברת טיפולים מקווה שהפעם אנצח.

את המייל הזה ראיתי הבוקר וליבי נרעד.

עדינה, אישה יקרה העוסקת במקצועות הרפואה, הגיעה אלי לפני כשנה כשהיא חולה בסרטן.
לאחר שאמה נפטרה מסרטן השחלות החליטה להסיר את שלה כאמצעי מניעה, אך בעת הניתוח התגלה הסרטן גם אצלה.

אלי הגיעה לאחר הניתוח ע"י הפניה של קרובת משפחה ששמעה את ההרצאה שלי בפני הצוות הרפואי במרפאה ברעות. ההרצאה עסקה בחלק של החוויות הרגשיות ביצירת מחלות ואיך אפשר בעזרת תהליכים רגשיים להתמודד אתן.

פגשתי אישה מיוחדת ואמיצה, כזו שמטפלת במשפחתה, באביה, עושה משמרות ארוכות במחלקה בה היא עובדת, ולאחר מכן עוד מדריכה עם נשים הרות.
עדינה הבינה שפרט לטיפול הרפואי המאד אגרסיבי שקיבלה, עליה לעשות דברים נוספים להחלמתה.
היא קיבלה דיאטה צמחונית, עשתה יוגה ודמיון מודרך ובאה לעבוד אתי על ריפוי החוויות הרגשיות שנבעו מהתנהגותה ומעברה לאורך השנים.

בעבודה שלנו באמצעות תהליך "המסע" עדינה הבינה את ההתנהגות המרצה שלה, את העמדת עבודתה ובני משפחה לפניה, כשהיא עומדת אחרונה בתור, ולפעמים לא מגיעה אל עצמה. חוויות של מילוי רצון האב המחמיר, ללא יכולת לבטא את רגשותיה או את התנגדותה או את המרי שלה על מה שנאלצה לעשות.
באמצעות העבודה שלנו היא שינתה את מקומה בתור הזה והעמידה את עצמה במקום חשוב, לפעמים גם ראשון. היא לקחה לעצמה חופשה ארוכה מהעבודה, עשתה דברים חשובים עבור עצמה, כפי שפירטתי למעלה, לקחה אחריות על הריפוי שלה.
במשך העבודה שלנו דיברנו גם על סיכויי ההחלמה שלה.
המונח שהרופאים מדברים עליו הוא נסיגה של המחלה (רמיסיה) או הרדמה של המחלה. אני ביקשתי ממנה לשקול אם היא יכולה להשתמש במילה "החלמה" במקום רמיסיה, והיא אמרה שעצם שינוי המילה גרם לה לחשוב ולהרגיש אחרת.
לאחר מספר פגישות נפרדנו בידידות רבה ובאופטימיות. סימני המחלה נעלמו, היא הרגישה מצוין, חזרה לעבודה (מופחתת כמובן) ואפילו לקחה שיעורי שחיה.
הייתי מאד גאה בה ותמיד השתמשתי בדוגמה שלה לדרך נכונה להתמודדות עם סרטן.
ואז, באה הפתעה מוחלטת עם המייל שקיבלתי. לא התאפקתי והתקשרתי אליה. כמובן ששאלתי לשלומה והיא סיפרה לי שלאחר השוק הראשון החליטה לקחת את הטיפול ברצינות ולהתמודד בהצלחה גם הפעם.
שאלתי אותה: "האם את מרגישה שחזרת לדפוסים הישנים? האם התחלת לזייף?
וכמצופה, היא חזרה לעבוד יותר מדי, בנה שחוזה השכירות שלו הסתיים בא עם משפחתו לגור לחודשיים שהפכו לחצי שנה, מבלי שתוכל לעשות דבר.
מאד עצוב איך אנחנו נופלים למלכודות שכבר היינו בהן ולמדנו להיזהר מהן ובכל זאת אנחנו מועדים.
לגבי עדינה, אני מאמינה מאד שהפעם, כשהיא תחלים, היא תפנים לתמיד את השיעורים.
אם גם אתם חולים בפעם הראשונה או השניה, או מכירים אנשים כאלה, צרו אתי קשר טלפוני לשיחה ראשונית ללא תשלום ונראה איך אפשר יהיה לעבוד ביחד כדי לעזור לכם להתמודד עם המחלה.

צביה רן
מלווה ומעצימה מתמודדים עם סרטן
08-9265129, 050-7617696

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה